2012 - דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי
ה' באב תשע"ב
‏24/07/2012

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לנשיאי ישראל ולראשי ממשלותיה שהלכו לעולמם


כבוד נשיא המדינה, אישי שמעון פרס. סגן יו"ר הכנסת, חה"כ מגלי ווהאבה, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש. הנשיא לשעבר, הנשיא החמישי יצחק נבון ורעייתו. השרים, שר המשפטים יעקב נאמן והשר בני בגין ורעייתו. היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. יו"ר ההסתדרות הציונית, אברהם דובדבני. נדמה לי שראיתי פה גם את זקן הסגל הדיפלומטי, Welcome mister ambassador. וכמובן בני משפחת קצ'לסקי-קציר ובני משפחת ראש הממשלה מנחם בגין ומוקירי זכרם וידידיהם וכמובן זוכי הפרס ובני משפחותיהם. 

הטקס הזה הוא מיוחד וייחודי, כמדינה וחברה מוטלת עלינו חובה, אני רוצה להגיד שהיא חובה נעימה, לעלות את זכרם, פועלם ומורשתם של מנהיגי העבר.

שנים-עשר מראשי הממשלה ונשיאי ישראל הלכו לעולמם והם השאירו מורשת עשירה שהיא נותנת לנו מפה ומצפן לנווט בה את דרכנו, דרכה של מדינת העם היהודי, דרכה של מדינת ישראל. היום אנחנו מזכירים שנים ממנהיגים אלה. 

הראשון, אפרים קציר, הוא דמות נערצת משום שהתבטאו בה שלושה דברים. הדבר הראשון הוא היה מדען, מדען גדול, ויצא לי לבקר במכון וייצמן ולהתרשם מפועלו, מתלמידיו הרבים, ממורשת מדעית עמוקה ורחבה שהשאיר קציר למדינת ישראל ולאנושות. 

הדבר השני הוא, ועמד על כך הנשיא, שאפרים קציר רתם את המדע לביטחון. אני חושב שיותר ויותר ברור שהביטחון שלנו נשען על הידע הטכנולוגי שלנו והיכולת לתרגם את הנחיתות המספרית שלנו לעליונות בכל מה שקשור בטכניקה ובטכנולוגיה ובאמצעי הנשק ובאמצעי המודיעין, בלי זה לא היינו יכולים להתקיים. יש חשיבות למספרים, יש כוח במספרים, המספרים מייצרים כלכלה והכלכלה מייצרת ביטחון. אנחנו מייצרים כלכלה חרף מספרינו על ידי הגדלת התוצר לנפש, אבל זה לא מספיק, בלי המדע אין לנו ביטחון. אפרים קציר היה הראשון, בוודאי בין הראשונים, יחד עם בן גוריון ואחרים, שהבין את הדבר הזה יחד עם הנשיא שמעון פרס והם יצרו את הכלים לביטחון. המדע הוא כלי לביטחון, הוא לובש ופושט צורה ולובש אותה מחדש ובימינו אלה הוא לובש גם צורות חדשות בדמות הסייבר ודברים אחרים. זה דבר יסודי לקיום. 

לאפרים קציר יש זכויות עצומות במדע ובביטחון ויש לו זכות שלישית שהיא נגזרת מתכונתו הראשונה, כיוון שהוא היה חוקר גדול ומדען גדול הוא נדרש לשלם מחיר גדול, אינני חושב ממה שיצא לי להכיר מסיפור חייו, אינני חושב שהוא רצה לשלם את המחיר הזה, אבל לעזוב חיי מחקר לטובת החיים הציבוריים לחוקר אמיתי, למדען אמיתי, זהו מחיר עצום. אני חושב שבעניין הזה הוא שילם מחיר אישי גבוה מאוד, כלומר, שהוא נתן דוגמא לא רק של צניעות וענווה כפי שנאמר כאן בצדק, אלא גם מחיר של הקרבה, הקרבה אישית גדולה מאוד. ועל שלושת הדברים האלה – על המדע, על הביטחון ועל ההקרבה אני חושב שהוא דמות מופת שראוי שילמדו אותה וילמדו עליה ועל כן אני מברך גם את הזוכים בעניין זה. 

המנהיג השני שאנחנו מציינים היום את תרומתו הוא מנחם בגין. יש כל כך הרבה צדדים לפועלו ולתרומתו של מנחם בגין למדינת ישראל שאני אחטא במה שאני עומד לעשות, כי אני הולך להתמקד בחמישה מהם, חמישה מני רבים. 

אני חשוב שהזכות הראשונה היא זכות הממלכתיות. בגין נתן לממלכתיות ערך מוחשי ומובן עוד לפני שהייתה המדינה בדרך שבה הנהיג את האצ"ל, בדרך שבה הנחיל ריסון ללוחמים במצב קשה מנשוא, בדרך שבה גילה את האיפוק העילאי בזמן הטרגדיה של אלטלנה וברגע הזה מנע מלחמת אחים. פירוש הדבר שהוא אפשר את הקמת מדינת היהודים, משום שאם הייתה פורצת מלחמת אחים, לא הייתה יכולה לשרוד המדינה העוברית. ואת הממלכתיות הזאת הוא גילה כמובן כדמוקרט למופת בזמן היותו באופוזיציה, הוא גילה את זה בזמן שנתן את הגיבוי לממשלת האחדות ולא ביקש דבר והצטרף ללא שום בקשה. והגיבוי שהוא נתן ליצחק רבין ז"ל ולשמעון פרס שר הביטחון לפני מבצע חילוץ החטופים באנטבה, כשבא ואמר – אם תוותר אני איתך ואם תפעל אני איתך, הוא התכוון לכל מילה. הממלכתיות, קידוש הממלכתיות, אני חושב שזוהי הסגולה הראשונה שהיא נותנת לנו כיוון להמשך דרכנו. 

הנקודה השנייה שאני מבקש להדגיש היום במורשתו של מנחם בגין זה כיבוד שלטון החוק. בגין לא התפשר בעניין הזה. הנשיא פרס ציין את אמירתו "יש שופטים בירושלים", היו שופטים אז, יש שופטים היום ויהיו שופטים מחר ויש לכבדם, לכבד את עליונות המשפט, לכבד את החלטות בית המשפט, לכבד את שופטי בית המשפט. זוהי מורשת חיונית, יש אבולוציה בחיי המשפט, אין רבולוציה, אין רבולוציה, יש המשכיות של כבוד וכיבוד המשפט והשופטים בישראל. זו מורשת איתנה שנייה של מנחם בגין.  

הנדבך השלישי במורשתו זה הביטחון. זה נכון שבגין הושפע עמוקות לא רק מחוויותיו האישיות, ומחוויית העם היהודי בשואה, מהיותו חסר ביטחון, חסר כוח מגן, והוא נדר נדר, כמו רבים אחרים ממנהיגי ישראל, לדעתי כל מנהיגי ישראל שהוזכרו כאן, להחזיר את הביטחון לישראל. והוא נתן לכך ביטוי כראש ממשלה בהרחקת איום הטרור מלבנון ובהרחקת האיום הגרעיני ממשטרו של סדאם חוסיין. 

הנדבך הרביעי שאני מבקש לציין היום הוא נדבך השלום. בגין אמר שהוא מחויב לשלום לפני שנתמנה כראש ממשלה, איש לא האמין לו, ביטלו את זה כאמירה לצרכי בחירות. אבל המחויבות שלו הייתה אמיתית ואיתנה. זה לא שהוא לא ידע להגיד לא, אני זוכר ב-1982 כשהייתי ציר ישראל בוושינגטון ומנחם בגין, רה"מ, התקשר אלי, אמרו לי שהוא מחפש את מר נתניהו הצעיר, להבדיל מאבי אותו הכיר, ובכן הוא השיג אותי ואמר לי מר נתניהו, יש לך נייר ועיפרון? אני חשבתי שזה היה קצת מוזר – מדוע עיפרון? יש לך נייר ועט, אבל הוא אמר לי יש לך נייר ועיפרון? אמרתי כן, בוודאי. הוא אמר לי- אז אנא רשום את דברי, והוא הכתיב לי כמה דברים ביחס למה שהתפרסם אז, תכנית רייגן. אחר כך הוא אמר – ובתמצית התשובה היא לא. אז הוא ידע להגיד לא, אבל הוא גם ידע להגיד כן וכשזיהה שותף אמיתי לשלום, בדמות אנואר סאדאת ובדמותה של מצרים, הוא לא היסס, הוא עשה את הצעד. אני חושב שבמובן הזה הוא גם הבין שאם הוא השתכנע שהשלום אפשרי, שתנאי השלום הנדרשים התקבלו, הוא יוכל לשכנע את העם. השכנוע העיקרי לא היה של העם, השכנוע העיקרי היה שלו פנימה, ומששוכנע שכנע. ואני חושב שצודק הנשיא פרס באומרו שמנהיגים נבחנים גם בשאלות של שלום ושל ביטחון, גם שאלות אחרות, ושאלות קודם כל של ההכרה הפנימית, כי אם ישנה ההכרה הפנימית כוח המנהיגות מאפשר גם להביא להסכמה חיצונית. בגין היה מנהיג שהזניק את השלום בצורה יוצאת מן הכלל, והוא גם נתן לנו בהסכם הזה שהושג עם מצרים למעלה משלושה עשורים של שלום ויציבות, אין לדעת כיצד הייתה מתפתחת מדינת ישראל ללא התקופה השלווה והחשובה הזאת. וזה נשאר היעד שלנו, היעד שלנו נשאר להשלים שלום, קודם כל לקיים את השלום שהושג עם מצרים ועם ירדן, וכן להרחיבו לשאר שכנינו, בוודאי לשכנינו הפלסטינאים. זהו יעד חשוב והוא איננו מתבטל בגלל קשייו.

אני מבקש לומר משהו על הנדבך החמישי במורשתו של מנחם בגין, וזה החברה בישראל. מנחם בגין הכניס לתוך הפוליטיקה הישראלית את כל חלקי החברה בישראל, הוא רצה לבטל את המחסומים, את הגדרות, את הקירות, את החומות שחילקו את החברה. והוא ביקש לשלב בחיים הציבוריים, בהנהגתו, את כל חלקי העם. הוא נתן לזה ביטוי מוחשי כמובן בתכנית שיקום השכונות, שאת חשיבותה העיקרית אני רואה בסימבוליקה שלה ופחות בשיקום הפיסי של אותן שכונות, השיקום הפסיכולוגי, השיקום של הפרסטיז'ה, השיקום של תשומת הלב, ההתייחסות, הפתיחות לחלק מהעם שהרגיש שאינו מתקבל. אני חושב שהיא עשתה מהפכה בחיים הציבוריים במדינת ישראל. אבל המחויבות הזאת לשבור את המחיצות החברתיות ולתת הזדמנות שווה לכולם, המשימה הזאת נשארת והיא עומדת לפנינו, היא חיונית. בעיני השיקום החברתי, ההמשך של המורשת של בגין זה קודם כל שיקום החינוך ומתן הזדמנות שווה לכל ילד וילדה בישראל לפתח את הכלים האינטלקטואליים שלו ושלה, על מנת שיוכלו קודם כל להצטיין בתוך עצמם, להוציא את המקסימום מתוך עצמם, אבל גם להיות מצוידים בכלים להתמודד עם העולם המודרני, עם צרכי הפרנסה ועם צרכי העשייה והיצירה. החינוך זה השיקום החברתי הגדול ביותר. ואילו הדבר השני, שעומד הרבה בחדשות היום, זה כמובן הדיור, אה, יש עוד דבר – חוסר השוויון החברתי מתבטא בזה שאנשים שידם אינה משגת נדרשים לשלם הרבה לקרטלים שונים ומשונים שהוקמו כאן במהלך השנים מסיבות טובות ומשונות, וחלקן באמת טובות. אבל אנחנו חייבים לשחרר את השווקים השונים שלנו משליטת הקרטלים ולהוריד את המחירים, כי הורדת המחירים יוצרת יותר צדק חברתי. ואין מקום שהדבר הזה פוגע יותר באזרחי ישראל מאשר בשוק הדיור. שוק הדיור סובל מקרטל, סובל מקרטל ממשלתי שאין דוגמתו בעולם המפותח, יכול להיות שאין דוגמתו בעולם בכלל, אבל אינני מכיר מדינה מפותחת שיש לה גופים כמו שיש לנו, כמו מנהל מקרקעי ישראל שמחזיק, עד לאחרונה החזיק 93% מהקרקע במונופול חונק שמשחרר לאט לאט קרקעות וכתוצאה מזה יש עליית מחירים עצומה. ואינני יודע אם יש עוד מדינה, בדקתי את זה - קשה למצוא, שיש לה בירוקרטיה שכל כך מקשה על תכנון דירות. תכנון דירות ושיווק דירות, שני חסמים בירוקראטיים ענקיים שבסופו של דבר הם שיוצרים את הפער בדיור, והפער בדיור גורם לכך שאנשים מתבקשים לשלם חלק עצום מהנכסים שלהם והמשכורות שלהם והחסכונות שלהם כדי שתהיה קורת גג מעל ראשם, וזה איננו צודק, ולא פחות מזה – זה גם איננו נחוץ. את זה אנחנו מחויבים לשנות בחוקים דרמטיים שיושגו, לקח שנתיים לחוקק אותם אני מקווה שיעברו בשבוע הבא, וגם בפעולות אחרות, שאנחנו עוד נודיע עליהן בימים הקרובים, על מנת להקל על מצוקת הדיור. בסופו של דבר הדבר הזה חשוב כדי לקדם את מה שאמר מנחם בגין – צדק חברתי.

לבסוף אני רוצה לומר מילה אחת על דבר שמאפיין את בגין, אני חושב שזה האנושיות שלו. אני זוכר אותו בשני מעמדים של יגון. מעמד אחד של יגון של משפחתי כשהוא ביקר אותנו בזמן שישבנו שבעה על אחי, וניכר היה שהוא דואב מאוד, הוא נתן לזה גם ביטוי מאוד מרגש. ואילו הפעם השנייה הייתה כשהוא איבד את רעייתו, במקרה יצא לי להיות במחיצתו כיוון שהדבר קרא בארצות הברית ונלוויתי אליו, והוא נשא את יגונו בהדר מיוחד במינו, בכאב עמוק שהוא תחם בתוכו אבל היה ניכר לכל מי שהיה עימו. 

אני חושב שהאנושיות הזאת שלו, כמו האנושיות יוצאת הדופן של אפרים קציר, זהו אולי בסופו של דבר אולי המורשת החשובה ביותר של שני אישים דגולים שראוי שנלמד על דרכם וראוי שנלמד אותה וגם ראוי שננציח אותה. 

יהי זכרם ברוך.