שמעון פרס

ראש הממשלה ונשיאה התשיעי של מדינת ישראל

תאריכי כהונה:
כ"ט בתמוז התשס"ז, 15 ביולי 2007
כ"ו בתמוז התשע"ד, 24 ביולי 2014


נולד: כ' באב תרפ"ג, 2 באוגוסט 1923
נפטר: כ"ט באלול תשע"ו, 28 בספטמבר 2016 
נקבר: בחלקת גדולי האומה, הר הרצל


תקציר קורות חיים

נשיאה התשיעי של מדינת ישראל ופעמיים ראש ממשלתה. הוביל את בניית כוח ההרתעה של ישראל מאז הקמתה וקידם תהליכי השלום עם שכנותיה במשך עשרות שנים. 

שמעון פרסקי (לימים פרס) נולד בכ' באב תרפ"ג (2 באוגוסט 1923) בווישנייבה, ברוסיה הלבנה, אז פולין. כשמלאו לו 11 עלתה משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התגוררה בתל אביב, והתפרנסה בדוחק. כשהיה בן 15 זכה למלגת לימודים בכפר הנוער בן שמן, ושם הכיר את סוניה גלמן, לימים אשתו. פרס היה חבר תנועת הנוער העובד, יצא לגרעין שהקים את קבוצת אלומות, וכשהיה בן 20 נבחר למזכיר התנועה.


בשנת 1947 התגייס ל"הגנה" ועסק בעיקר ברכש בארץ ובארצות הברית. הצלחותיו משכו את תשומת לבו של דוד בן-גוריון, ועם שובו מארצות הברית, הוא מינה אותו לסמנכ"ל משרד הביטחון וכעבור שנה - בהיותו בן 29 בלבד - למנכ"ל. בתפקיד זה המשיך בפעילות רכש, והיה דמות מרכזית בבניית עצמתה הצבאית של ישראל.   


בשנת 1951 בתפקידו במשרד הביטחון עסק שמעון פרס בהקמת התעשייה האווירית. בשנת 1956 יזם והוביל את הקמת הכורים הגרעיניים בדימונה ובנחל שורק, ובכך בנה את יכולת ההרתעה הביטחונית של ישראל. בשנת 1958 פעל להקמת הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) שעוסקת במחקר ובפיתוח של אמצעי לחימה, ואף בייצורם. 


בשנת 1959 נבחר פרס למקום ה-24 ברשימת מפא"י לכנסת. ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, מינה אותו לתפקיד סגן שר הביטחון. גם בתפקיד זה פעל לביסוס עוצמתה הביטחונית של מדינת ישראל. פרס נמנה עם האנשים הקרובים לדוד בן-גוריון, שראה בו, במשה דיין וב"צעירי בן-גוריון" נוספים כממשיכי דרכו. ואמנם בשנת 1965, כשפרש בן-גוריון ממפא"י והקים את מפלגת רשימת פועלי ישראל (רפ"י), הם נותרו נאמנים לו.


בשנת 1969 נבחרה גולדה מאיר לראשת הממשלה, ומינתה את פרס לראשונה לתפקיד שר. בשנים שלאחר מכן כיהן פרס כשר במשרדים רבים, ובהם: הקליטה, הדואר (התקשורת) והתחבורה. 


בעקבות מלחמת יום כיפור בשנת 1973 התפטרה גולדה מאיר מראשות הממשלה, ושמעון פרס התמודד לראשונה על תפקיד מנהיג תנועת העבודה (המערך).
בממשלה שהקים יצחק רבין בשנת 1974 מונה פרס לתפקיד שר הביטחון. משימתו הגדולה הייתה לשקם את צה"ל לאחר מלחמת יום כיפור ולהשיב את אמון הציבור בצבא. 


בשנת 1976 חטפו טרוריסטים גרמנים ופלסטינים מטוס "אייר פראנס" לאנטבה. 105 מנוסעי המטוס היו יהודים וישראלים, והם נלקחו כבני ערובה. פרס פעל נמרצות להוצאה לפועל של מבצע לחילוץ החטופים ותוכנית נועזת זאת זכתה לאישור הממשלה.


לימים נודע מבצע אנטבה (המוכר גם כ"מבצע יונתן") כאחד המבצעים המוצלחים והמפוארים של ישראל. הוא זיכה את ישראל ביכולת הרתעה מול הטרור, והחזיר לרבים את האמון בצה"ל.


בשנת 1984 זכה המערך בראשות שמעון פרס בבחירות לכנסת, אולם התוצאות חייבו הקמת ממשלת אחדות לאומית, שבה נערכה רוטציה בינו לבין ראש הליכוד יצחק שמיר. פרס כיהן אפוא בשנתיים הראשונות כראש הממשלה ובשנתיים נוספות - כשר החוץ.


כראש הממשלה פעל פרס לנסיגת כוחות צה"ל מלבנון ולהצבתם ברצועת הביטחון. לנוכח משבר כלכלי חמור במשק הישראלי קידם את "תוכנית הייצוב הכלכלית", שהורידה בשנה אחת אינפלציה של יותר מ-400 אחוז כמעט לאפס, וייצבה את מאזן התשלומים. 


עם סיום הקדנציה שלו כראש ממשלה, מונה פרס לתפקיד שר החוץ. הוא פעל נמרצות לקידום מגעים מול ממלכת ירדן כדי להגיע להסדר מדיני בנוגע לשטחי יהודה ושומרון. טיוטת ההסכם שאליה הגיע בפגישה חשאית עם מלך ירדן, התוותה מסגרת לוועידה בינלאומית בחסות האו"ם. אולם ההסכם – "הסכם לונדון" - נדחה על ידי ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. 


בשנת 1988 מונה פרס לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר, במסגרת ממשלת אחדות לאומית בראשות יצחק שמיר. באותן השנים פעל לקידום הסדר מדיני בשיתוף ירדן לפתרון הבעיה הפלסטינית. 


לקראת הבחירות לכנסת ה-13, שהתקיימו בשנת 1992, נבחר יצחק רבין לראשות מפלגת העבודה. למרות היריבות הפוליטית ביניהם, שילבו השניים ידיים, ומפלגת העבודה ניצחה. פרס מונה שוב לשר החוץ, והוביל לראשונה הסדר מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית. משא ומתן חשאי הוביל לחתימת הסכם העקרונות  - "הסכמי אוסלו" - ובכך הושגה בפעם הראשונה הכרה הדדית בין שני העמים. 


במקביל המשיך פרס לקדם הסכם שלום בין ישראל לממלכת ירדן, וזה נחתם ב-24 באוקטובר 1994. ההסכמים שיפרו את כלכלת ישראל וחיזקו את מעמדה בעולם, ופרס זכה בפרס נובל לשלום, עם יצחק רבין ועם יאסר ערפאת. 


בממשלה ה-28 (2001-1999), בראשות אהוד ברק, הקים שמעון פרס את המשרד הממשלתי לשיתוף פעולה אזורי לקידום שיתוף הפעולה במזרח התיכון. בממשלה ה-29 (2003-2001) בראשות אריאל שרון, כיהן כשר החוץ. 


ב-2006 מונה שמעון פרס לתפקיד המשנה לראש הממשלה אהוד אולמרט, וכן לשר הממונה על פיתוח הנגב והגליל ועל הפיתוח הכלכלי האזורי. הוא  המשיך לפעול למען שני היעדים העיקריים שראה לנגד עיניו – חיזוק עוצמתה של ישראל והגעה להסדר מדיני. 


ביוני 2007 נבחר שמעון פרס לנשיא המדינה. בתקופת נשיאותו, שם דגש על קידום מעמדה של ישראל בעולם באמצעות פגישות מדיניות עם ראשי מדינות, עם ראשי פרלמנט ועם ראשי ארגונים בינלאומיים. הוא פעל לקידום נושאים חשובים לישראל, להידוק קשריה של ישראל עם מדינות העולם, ולביסוס מעמדה של תעשיית המדע וההיי-טק הישראלית כמובילה בעולם. בכל מסעותיו פעל להידוק הקשר עם יהדות התפוצות ואף אירח במשכנו נציגים רבים שלה. 


כישוריו הדיפלומטיים הייחודיים של פרס סייעו רבות למדינת ישראל והוא זכה להערכה רבה בעולם ולעיטורים יוקרתיים ובהם "אביר במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש", שהעניקה לו מלכת אנגליה, ו"מדליית החירות הנשיאותית" שהעניק לו נשיא ארצות הברית.  


כנשיא המדינה שם פרס דגש על חיזוק החברה הישראלית. הוא סייר ברחבי המדינה והרבה להיפגש עם  עולים חדשים, עם חיילי צה"ל, עם בני מיעוטים, עם תושבי יישובים חקלאיים, עם יזמים, עם עובדי מפעלים עתירי ידע ועוד. פרס התמקד בחיזוק ההתיישבות, בקידום התעשייה בישראל, בשילוב בני מיעוטים בכלכלה ובפיתוח הפריפריה. 


כחלק מתפקידו קיים הנשיא קשרי עבודה הדוקים עם ראשי מערכת הביטחון בישראל, סייר בבסיסי צה"ל ובמתקני מערכות המודיעין, והשתתף בטקסים ובאירועי הוקרה למערך הלוחם ולמילואים.

כנשיא זכה לאהדה רחבה, והציבור הישראלי בחר בו בשנת 2011 למנהיג הפופולרי ביותר בישראל. 


בשנת 1996 הוקם מרכז פרס לשלום, הפועל עד היום לקידום שיתופי פעולה באזור ולחינוך לשלום. פרס האמין בכל מאודו ביכולתו של המדע לקרב את בני האדם זה לזה ובכך גם את השלום בעולם, והיה משוכנע שבכוחה של ישראל להפוך למעצמה של חדשנות בחברה, במדע ובטכנולוגיה. ברוח זאת הניח, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא עם המדינה ראובן ריבלין, את אבן הפינה למיזם החדשנות במרכז, ושמו הוסב ל"מרכז פרס לשלום ולחדשנות".


שמעון פרס היה איש ספר, הרבה לקרוא וחיבר ופרסם יותר מ-20 ספרים שתורגמו לשפות רבות.  

שמעון פרס נפטר בכ"ט באלול תשע"ו (28 בספטמבר 2016), והוא בן 93. הוא נטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ירושלים.


קרא עוד...