זלמן שזר

נשיא המדינה השלישי

תאריכי כהונה: 
כ"ז באייר תשכ"ג  , 21.5.1963
כ"ב באייר תשל"ג , 24.5.1973 


נולד: א' בכסלו תר"נ , 24 בנובמבר 1889
נפטר: י"ט בתשרי תשל"ה , 5 באוקטובר 1974
נקבר: חלקת גדולי האומה, ירושלים

מראשי הציונות, כיהן כשר החינוך והתרבות הראשון. נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל.  שימש כעורך העיתון "דבר", ופעל כסופר, משורר, והיסטוריון.

תקציר קורות חיים

שניאור זלמן רובשוב (לימים שזר) נולד בא' בכסלו תר"ן (24 בנובמבר 1889), בעיר מיר בבלארוס. משפחתו הייתה משפחה חסידית ידועה. שם משפחתו העברי הוא ראשי תיבות של שמו המלא.

בשנת 1905 הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון", והיה לאחד מהאישים המרכזיים בה. הוא תרגם את כתבי מנהיגיה מרוסית ליידיש, ועסק בארגונם. במקביל למד היסטוריה ויהדות. הוא החל בלימודיו הגבוהים באקדמיה לחוכמת ישראל בפטרבורג שברוסיה. אחר כך עבר לגרמניה, ולמד בה בכמה אוניברסיטאות. במהלך לימודיו התעמק שזר בהיסטוריה של היהודים במזרח אירופה, בתולדות החסידות, בחקר המקרא ובשפת היידיש.

בארץ ביקר בפעם הראשונה בשנת 1911, ועלה אליה כדי להתיישב סופית רק בשנת 1924, אחרי עשר שנות פעילות בגרמניה. באותם ימים כבר נבחר לוועד הפועל הציוני, אחרי פעילותו הענפה באירופה. לאחר שעלה לארץ הצטרף לחבריו בהנהגת ההסתדרות ובמפלגת "אחדות העבודה" ואחר כך במפא"י - מפלגת פועלי ארץ ישראל.

שזר נמנה עם עורכי עיתונה היומי של הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל, "דבר" מיום הקמתו בשנת 1925. במסגרת זו כתב מאמרים רבים בנושאים תרבות, ספרות ופוליטיקה. לאחר מות העורך המייסד של "דבר" ברל כצנלסון בשנת 1944, מונה שזר לעורך הקבוע של העיתון. במקביל נבחר לחבר הנהלת הסוכנות היהודית. הוא פעל לקידום התרבות העברית בארץ, אך עסק גם בחינוך יהודי בתפוצות.
בשנים 1937-1936 יצא בשליחות ההסתדרות לארצות הברית. בעת שהותו שם למד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.
לאחר הקמת המדינה והבחירות הראשונות מונה שזר לשר החינוך והתרבות הראשון. בתקופה זו ובהנהגתו החלה להתגבש מערכת החינוך הישראלית, שהושתתה על מערכת החינוך של היישוב היהודי בארץ ישראל. שזר יזם את חקיקת "חוק לימוד חובה". על פי חוק זה חייב היה כל ילד מגיל חמש ועד גיל 13 ללמוד במוסד חינוכי. כל התלמידים בגילים אלה היו זכאים לחינוך חינם במימון המדינה. במשך השנים התרחב החוק, וכיום הוא חל עד 12 שנות לימוד, כיתה י"ב וכן על הגיל הרך.

תקופת כהונתו של שזר כשר חינוך הייתה סוערת ביותר. בתקופה זו הגיעו לארץ מאות אלפי עולים, ובהם ילדים רבים בגיל בית הספר. משרד החינוך היה צריך להיערך לקליטתם המהירה של התלמידים העולים במערכת החינוך, ובמקביל ללמדם עברית. כמו כן היה צורך במערכת לימוד עברית למבוגרים. כדי לקלוט את התלמידים החדשים, נשלחו מורים למחנות העולים להקים בתי ספר, ללמד עברית ומקצועות אחרים. בהתארגנות הרחבה והמהירה לא היו זמן ומקום לחשיבה על התאמת החינוך לאופי העולים במחנות. למשל, כמעט כל המורים היו חילונים, והחינוך היה חילוני. החוגים הדתיים והחרדיים מחו על כך. בדיקה של ועדת החקירה שהוקמה לבירור נושא זה העלתה שהחינוך היה חילוני גם לילדים דתיים, בניגוד לדעת הוריהם. שזר, שהיה איש מסורתי בחייו האישיים, התפטר מתפקיד שר החינוך בעקבות מסקנות הוועדה. בתקופה זו אמור היה להתמנות לשגריר ישראל בברית המועצות, אך מינוי זה לא יצא לפועל.
בשנות ה-50 כיהן כראש המחלקה לחינוך יהודי בגולה, במסגרת הסוכנות היהודית.

בשנים 1973-1963 כיהן שזר כנשיאה השלישי של מדינת ישראל. בתקופתו נוסד והתפתח "חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן יסד פרס לעידוד הוצאת ספרים של סופרים ומלומדים, פרס עמו"ס. 
בשנת 1971 עבר שזר למשכן נשיאי ישראל, ביתם הרשמי של נשיאי ישראל מאז. מבנה זה תוכנן בקווים פשוטים, ובו ממוקמים ביתו של הנשיא, משרדו ומשרדי כל עובדיו. במשכן משולבות אבנים מאזורים שונים של ארץ ישראל. שזר פתח את משכן הנשיאים לחוקרים, לסופרים ולאמנים וכן לאזרחי ישראל.
זלמן שזר נפטר בי"ט בתשרי תשל"ה (5 באוקטובר 1974), ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ירושלים.
קרא עוד...
כבר בצעירותו ניכר אצל שניאור זלמן רובשוב כישרון ייחודי בניסוח ובכתיבה. מכתביו, הן אלו שנכתבו ביידיש והן אלו שנכתבו בעברית, רצופים בביטויים ציוריים בליווי הומור דק. במכתב ששלח לאביו ולאחותו מעיר המרחצאות הפולנית נלנצ'וב (Nałęczów), הוא קובל על יהודי העיר:

... ולא עוד כי חדשות פרטיות אין אצלי כי אם גם חדשות ציבוריות לא אדע ומכל שאון התבל והמונה נסתמה כל חזון לי מפני שעיתון עברי אין לי אף אחד, יען שרוב הבאים נלנציבה פולנאים הנמו. וגם היהודים המעטים הבאים הנה הלא רק יהודי פולין הנמו ומחלתם זו הלא ידועה לכל, כי רק את דרכי הקיצוניים יאחזון ואת הדרך האמצעי, הדרך היותר טובה שיבור לו האדם, אותה יעזבו. מהם: או חסידים חשוכים או פולנאים בני דת משה...

דברים אלו כותב שניאור זלמן הצעיר בהיותו בן 14.