משה שרת

ראש הממשלה השני

תאריכי כהונה: 
כ' בטבת תשי"ד , 26.1.1954
י' בחשון תשט"ז , 3.11.1955 


נולד: ט"ו בתשרי תרנ"ה , 15.10.1894
נפטר: ז' בתמוז תשכ"ה , 7.7.1965
נקבר: בית הקברות טרומפלדור, תל אביב.

ראש הממשלה השני של מדינת ישראל והחזיק גם בתפקיד שר החוץ. לאחר פרישתו התמנה ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית.

תקציר קורות חיים

משה שרתוק (לימים שרת) נולד בט"ו בתשרי תרנ"ה (15 באוקטובר 1894) בעיר חרסון שבאוקראינה. בשנת 1906, כשהיה בן 12, עלה לארץ עם הוריו. הם התיישבו בכפר הערבי עין סיניה, לא הרחק מרמאללה, וחיו שם כשנתיים. בשנים אלה למד משה הצעיר את השפה הערבית. לאחר כשנתיים עברה משפחת שרתוק ליפו, והייתה ממקימי העיר תל אביב.
משה היה מבוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית הרצליה בעיר. לאחר שסיים את לימודיו נסע לאיסטנבול, ולמד שם משפטים. במלחמת העולם הראשונה התגייס שרת לצבא העות'מאני וסיים קורס קצינים.
בתחילת שנות ה-20 החל שרת ללמוד בבית הספר הגבוה לכלכלה בלונדון. בשנת 1925 חזר לתל אביב, ונמנה עם מייסדי העיתון "דבר". בשנת 1931 מונה למזכיר המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ולאחר רצח ראש המחלקה חיים ארלוזורוב בשנת 1933, קיבל את תפקיד ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, והיה אחראי ליחסי החוץ של התנועה הציונית עד הקמת המדינה. במסגרת תפקידו פעל להגדלת מכסות העלייה שקבע שלטון המנדט הבריטי, להרחבת ההתיישבות היהודית ולעידוד התנדבות בני היישוב לצבא הבריטי בשנות מלחמת העולם השנייה. בסתיו 1947 מילא שרת תפקיד מרכזי בקבלת החלטת האו"ם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בחודשים הבאים, עד קום המדינה, הוא ניהל מגעים מתמידים בארצות הברית עם ראשי המדינה. בשובו ארצה, ימים ספורים לפני תום המנדט הבריטי, דיווח לחבריו בהנהגת היישוב על המכשולים שערמה ארצות הברית נגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ועל ההצעה החלופית שהציעה: הפסקת אש למספר חודשים והקמת משטר נאמנות בינלאומי. על אף שהיה מודע לקשיים הרבים, תמך שרת בהכרזה מידית על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948).

עם הקמת המדינה מונה משה שרת לשר החוץ הראשון של מדינת ישראל, ותוך כדי מלחמת העצמאות ייסד את שירות החוץ הישראלי. לאחר המלחמה עמד בראש המשא ומתן לחתימת הסכמי שביתת נשק בין ישראל לארבע שכנותיה הערביות.

הנושאים המרכזיים שבהם טיפל שרת באותה תקופה היו: קבלתה של ישראל כחברה שוות זכויות בארגון האומות המאוחדות (האו"ם), גיבוש הסכם השילומים שבו התחייבה גרמניה המערבית לפצות את מדינת ישראל ואת ניצולי השואה על האובדן החומרי של היהודים בתקופת השואה, וכינון קשרים אמיצים בין ישראל לארצות הברית.

בתחילת 1954, לאחר שפרש ראש הממשלה דוד בן-גוריון לשדה בוקר, מונה שרת לראש ממשלה, ובמקביל המשיך לכהן כשר חוץ. הן בתפקידו כראש ממשלה והן בתפקידו כשר החוץ, התאפיין שרת בקו מדיני-ביטחוני מתון, ושלל ביצוע פעולות תגמול צבאיות רחבות ממד. בתחילת כהונתו של שרת כראש ממשלה אירע טבח מעלה עקרבים, שבו נרצחו 11 מנוסעי אוטובוס במעלה עקרבים. בתגובה לפיגוע קשה זה הציע צה"ל לבצע פעולת תגמול נגד מדינת ירדן. שרת התנגד, ומנע תגובה צבאית. ביומנו כתב: "מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רושמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים... מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית".

שרת כיהן כראש ממשלה עד להקמת ממשלה חדשה לאחר הבחירות לכנסת השלישית בשלהי 1955. אז חזר דוד בן-גוריון לכהן כראש ממשלה. שרת המשיך לכהן כשר חוץ. בקיץ 1956 נאלץ להתפטר מתפקיד שר החוץ, על רקע חילוקי דעות חריפים בינו ובין ראש הממשלה ושר הביטחון בן-גוריון. 

בשנים 1965-1961 כיהן שרת כיושב ראש ההסתדרות הציונית.

משה שרת נפטר בז' בתמוז תשכ"ה (7 ביולי 1965), ונקבר לפי צוואתו בבית הקברות הישן בתל אביב.


קרא עוד...
שני חבריו הטובים של שרת מימי הגימנסיה, שהנהיגו איתו את "ההסתדרות המצומצמת", התחתנו עם אחיותיו: דוב הוז נשא לאישה את אחותו הגדולה רבקה, ואליהו גולומב נשא לאישה את אחותו הצעירה יותר, עדה. משה עצמו נשא לאישה את אחותו של חבר אחר שלמד בגימנסיה, שאול מאירוב, לימים אביגור. כל הארבעה היו פעילים מרכזיים בעשייה הציונית בארץ. גולומב עמד בראש ארגון ה"הגנה" מימיו הראשונים ועד מותו בשנת 1945.
הוז היה מהפעילים המרכזיים ב"הגנה" ופעל להקמת תעופה עברית בארץ. הוא נהרג בתאונת דרכים בראשית מלחמת העולם השנייה עם אשתו, עם בתו ועם נוסעים נוספים. אביגור עמד בראש המוסד לעלייה ב' שעסק בארגון ההעפלה לארץ, ובמלחמת העצמאות כיהן כסגן שר הביטחון. הוא שינה את שמו ממאירוב לאביגור לאחר נפילת בנו, גור, במלחמה זו. בין הארבעה, ובמיוחד בין שרת, גולומב והוז היו לא רק קשרי משפחה, אלא גם קשרי חברות אמיצה. קשר מיוחד זה היה לשם דבר, והארבעה נודעו בכינויים "הגיסים".
 בצוואתו ביקש שרת להיקבר ליד גיסיו דוב הוז ואליהו גולומב, בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב, ולא בחלקת גדולי האומה.