הנאומים של רבין

הנאומים של רבין

יצחק רבין היה ראש ממשלה שלא יישכח ושייזכר לעד בדפי ההיסטוריה, ולא רק בעקבות הרצח הבוטה, אלא בין היתר באמצעות ההישגים, העשייה והכריזמה האישית. יצחק רבין היה שם כשנחתם טקס השלום עם ירדן, כשהתנהלו הסכמי אוסלו ועוד, כאשר כיום עומדים לרשותנו אוסף נאומים שהוא נשא ברבים, כאלו שנאמרו בזמנים קשים, שמחים, חשובים, מרגשים ועוצמתיים.

נאומים רבים חמש קטגוריות

אם נעבור על אסופת הנאומים, נמצא שניתן לקטלג אותם בהתאם לכאלו שעסקו בממשל שלום (קרי הנאום שנאמר בעת טקס החתימה של הסכם קהיר עם אש"ף), בהנצחת העם היהודי (קרי הנאום שנישא במחנה ההשמדה דכאו), בשלום מבית (קרי הנאום שעסק ביום האישה הבינלאומי), בימי אבל ותקווה (קרי הנאום שנאמר ביום ירושלים בגבעת התחמושת) וכמובן שישנו הנאום האחרון שנאמר דקות לפני מותו.

נאום מרגש

ב1987 רבין ביקר במחנה ההשמדה דכאו והצהיר "לא באנו כאל לסלוח", אלא "להזכיר למי שנוטה לשכוח.. יש שאומרים פשע כזה לא יכול לחזור על עצמו.. אנו ערים להתעוררות של גל אנטישמיות..". נאום זה מאוד מרגש (אז וכיום), ולו כי הוא מדויק ועדיין רלוונטי. הוא אינו מתחנף או מתיימר והוא בעל חשיבות רבה – נקודתית ועולמית.

הנאום האחרון

רבות דובר אודות הנאום האחרון והמרגש, זה שבו נאמרו הדברים הבאים: "עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה".. "השלום הוא באמת ולא רק בתפילות". גם אלו שעמדו במתרס הנגדי של הקשת הפוליטית הסכימו עם המטרה, וגם כיום כעבור כמה שנים הנאום רלוונטי, עוצמתי וחשוב.

הנאומים של רבין

אחד הנאומים שזכורים לטובה

בתום מלחמת ששת הימים יצחק רבין נשא דברים בקמפוס הר הצופים. היה זה אירוע הענקת כבוד לרבין על ייצוגו הצבאי במלחמה, ובאופן עקיף היה זה אירוע הנעילה של חגיגות הניצחון. רבין לקח את הנאום לכיוון שבו הוא מחבר בין עולם הרוח לעוצמה הצבאית, והוא ניצל את ההזדמנות לומר תודה גדולה ללוחמים. בנוסף, רבין הצהיר שמקור הכוח במלחמה הגיע מהערכים של החיילים הישראלים – מערכי החברה הישראלית, ולכך אף אחד לא נשאר אדיש.

פיוטיות

רבין אומנם לא נחשב לנואם גדול, אך הוא גם לא נמנע מפיוטיות, וכך בחר בקפידה את דבריו כאשר נאם ביום ההתיישבות החקלאית (7.12.1993): "חשוב שנדע, כי המכאובים אותם עוברת החקלאות .. הם צירי הלידה של עידן חדש, הם כאבי הקמילה מחד והנביטה מאידך..".

עילגות לצד אחדות

לא מעט אנשים העריכו את האיש, אך פחות את נאומיו. היו שטענו שבכול הנוגע לנאומים הוא די עילג, ובנוסף חסר טיימינג. עם זאת, באותה נשימה רבים מסכימים שנאומיו היו מאחדים ולעיתים גם מרגשים. כך למשל בטקס הזיכרון בתל חי (21.2.1994) הוא אמר את הדברים הבאים, דברים פשוטים וכה עוצמתיים: "חוט שני אחד, אדום מדם קושר בין יוסף טרומפלדור מתל חי ונועם כהן מירושלים, ועל החוט הזה אנחנו הולכים כל מאה השנים הללו: זהו חוט הביטחון והשלום".

השארת תגובה