ב5 בספטמבר 1972 התרחש טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בטבח נרצחו כאחד עשרה איש, פלוס שוטר מטעם משטרת בוואריה שהיה חלק מניסיון החילוץ הכושל. בין הנרצחים היו ספורטאים, שופטים ומאמנים – כולם חברי המשלחת הישראלית. רצח ספורטאי מינכן נערך במהלך האולימפיאדה ה20 על ידי ארגון ספטמבר השחור (ארגון טרור פלסטיני) והוגדר כטרור פלסטיני. שני ישראלים נרצחו במתחם המגורים, כאשר תשעת האחרים נרצחו בשדה התעופה, לאחר שהוחזקו כבני ערובה קרוב ליממה. למרות השנים הרבות שעברו, עדיין מדובר בטבח ידוע ומוכר, היווה את אחד מפעולות הטרור היותר מפורסמות.
הרקע שקדם לטבח
אם מסתכלים אחורה, מוצאים מספר אירועים שקדמו לטבח. שנת 1972 ידעה לא מעט אירועי טרור נגד יעדים ישראליים. כך למשל ב8.5 חברי הארגון חטפו מטוס שיצא מבריסל לכיוון ת"א (סיירת מטכ"ל שחררה את הנוסעים בשלום), ב30.5 החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעה טבח בנמל התעופה לוד (נרצחו כ24 איש) ובאופן כללי שגרירויות ישראליות ברחבי העולם סבלו מלא מעט פעולות עוינות. כמו כן, שלל ניסיונות לניהול משא ומתן מול מדינות ערב נדחו, ואילו המלחמה הקרה הייתה בשיאה (בין ארה"ב, ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה), כך ש"הגוש המזרחי" התנתק דיפלומטית מישראל ולחלופין תמך במדינות ערב, תוך כדי שהוא מסייע לארגוני טרור פלסטיניים.
מחדל האבטחה
כידוע האולימפיאדה נערכה בגרמניה, בעיר מינכן. המארגנים לא רצו להזכיר את השואה שהתרחשה לפני כ27 שנה, ועל כן מיעטו בפיזור אנשי צבא חמושים. מי שכן אבטח את האירוע היו 4,000 שוטרים בלבוש אזרחי ובלתי חמושים. עובדה זו לבדה תרמה לא מעט להצלחת הפיגוע. בו בבד, גם האבטחה של המשלחת הישראלית כשלה, ולו כי באותם ימים לא התייחסו ברצינות הראויה לאיומים השונים. עם זאת, היו אנשים שכן הגדילו ראש, כגון שמואל ללקין מנהל המשלחת הישראלית. ללקין טען שמיקום המשלחת בסמוך לגדר אינו בטיחותי, אך דעתו לא הובילה לשינוי הנחוץ. אדם נוסף שכמעט צפה לחלוטין את המחדל היה הפסיכולוג גאורג זיבר. זיבר העלה מגוון תרחישי בטיחות אפשריים. תרחיש זה מוספר "כתרחיש מספר 21", אך הוא הוגדר בידי מומחי האבטחה כ"בלתי סביר".
לקראת הטבח
חוליית הטרור מנתה כשמונה מחבלים שעברו הכשרה צבאית ודיברו גרמנית. שלושה מהם עבדו בכפר, עובדה שסייעה לאסוף מודיעין באופן שקט ויעיל. לילה לפני הטבח המחבלים שלפו מתא לשמירת חפצים תחמושת ונשק. הם לבשו אימוניות והגיעו בשתי מוניות לכפר. את הגדר חצו בקלות, ואף היו ספורטאים שבאופן תמים סייעו להם. מהר מאוד הם נכנסו לבניין ונתקלו במשה ויינברג שהתנגד ונורה בלחיו. אחריו הם נתקלו ביוסף גוטפרוינד שמנע מהם לזמן קצר להיכנס לחדר בו שהו 7 ישראלים, אך רק אחד הגיב לקריאה של גוטפרוינד: "צאו החוצה" והציל את עצמו כאשר קפץ החוצה מהחלון.
השתלטות
בתום ההשתלטות על שמונת הישראלים המחבלים הורו לווינברג הפצוע שיוביל אל עבר דירות נוספות של ישראלים. ווינברג הוביל לדירה בה שכנו מרימי משקלות, מתוך תקווה שאלו יצליחו לנטרל את החטיפה, תקווה שלא מומשה. ווינברג ניסה שוב להתנגד ואכן הצליח לעלף את אחד מהמחבלים. פעולה זו הובילה למותו (נורה והושלך מהחלון), אך גם אפשרה לגד צברי לברוח ולהינצל, תוך כדי שהוא חומק מיריות.
חילוץ כושל
כל ניסיון החילוץ היה כושל. המחבלים דרשו שחרור של 200 מחבלים, המדינה לא הסכימה ובמקביל למשא ומתן האולימפיאדה המשיכה כסדרה. התוכנית הייתה להעביר את המחבלים והחטופים לשדה התעופה ושם להשתלט על המחבלים. ב22:30 בערב שני מסוקים הטיסו את המחבלים והחטופים אל שדה התעופה, אך כיוון הנחיתה מנע מהצלף שחיכה לשעת כושר לפעול, ואילו השוטרים שהיו בצוות החילוץ הבינו די מהר שמדובר במשימת התאבדות ונסוגו. השתלשלות האירועים, שבין היתר כללה נגמ"שים, הובילה את המחבלים להבין שסופם קרב, ועל כן הם רצחו את החטופים מטווח קצר והבעירו את המסוק.
